.png)
" אני יוצא החוצה ומסתכל מהמרפסת. אני רואה שרשרת של רכבים שנכנסו אחד בשני. מסתבר שמה קרה? היה שם זוג דורבנים בערך בשש וחצי בבוקר, כשאנשים היו בדרך לעבודה, והם ניסו לחצות את הכביש. רכב פגע בהם, פירק אותם לחתיכות, ונתן ברקס. אז אוטו נכנס בו מאחורה והיה שם בלגן רציני. כל הכביש היה שם חתיכות של דורבנים, זה היה מראה פשוט מזוויע. במשך פרק זמן ארוך מאוד אף אחד אפילו לא בא להרים את הגופות. פשוט השאירו את זה שם, עד שכנראה באו כמה אנשים מהעירייה, הרימו אותם מהכביש וזרקו אותם בצד. גועל נפש, באמת גועל נפש. חוסר מקצועיות"
מראה שכיח בעיר יהוד ובסביבתה הוא דורבנים שמסתובבים ברחובות, בין הבתים, ובכבישים. למרבה הצער, שכונות מגורים אינן תמיד מקום בטוח לחיות בר. תומר זן סניור, המתגורר כבר כחצי שנה בשכונת נוה מונוסון, ואחד המדווחים על דריסות של חיות בר במוקד שלנו, הינו עד קבוע לצורות השונות בהן העיר והטבע נפגשים, מה שפעמים רבות אינו מסתיים בטוב. "לפני שגרתי ביהוד גרתי בשכונה צמודה שקוראים לה נווה רבין. זה בעצם אור יהודה, לא קשור ליהוד", מספר תומר. "כבר שם ראיתי את תופעת הדורבנים. אמנם שם אין דורבנים בשכונה, אבל יש דורבנים שמנסים לחצות את הכביש הראשי, בין השדה לאזור המגורים. היו פה כמה תאונות קשות מאוד.
"פעם אחת לפנות בוקר פתאום אני שומע מכוניות נכנסות אחת אחרי השנייה. בום, בום, בום – תאונת שרשרת. אני יוצא החוצה ומסתכל מהמרפסת. אני רואה שרשרת של רכבים שנכנסו אחד בשני. מסתבר שמה קרה? היה שם זוג דורבנים בערך בשש וחצי בבוקר, כשאנשים היו בדרך לעבודה, והם ניסו לחצות את הכביש. רכב פגע בהם, פירק אותם לחתיכות, ונתן ברקס. אז אוטו נכנס בו מאחורה והיה שם בלגן רציני. כל הכביש היה שם חתיכות של דורבנים, זה היה מראה פשוט מזוויע. במשך פרק זמן ארוך מאוד אף אחד אפילו לא בא להרים את הגופות. פשוט השאירו את זה שם, עד שכנראה באו כמה אנשים מהעירייה, הרימו אותם מהכביש וזרקו אותם בצד. גועל נפש, באמת גועל נפש. חוסר מקצועיות".
לדברי תומר, המעבר לנוה מונוסון גילה לו ששם המצב לא שונה בהרבה. "נוה מונוסון היא שכונה של בתים פרטיים. יש לי שלושה כלבים שאני מטייל איתם הרבה ברגל. בלילה אני חוזר בסביבות שתים עשרה, והם ממש פה מחוץ לשער. הם מפחדים. הם רואים אותך ודופקים ריצה של החיים. יש הרבה אנשים בשכונה שקצת בורים בנושא. הם אומרים שהם מסוכנים, שהם יכולים לתקוף אותך, שהם יכולים להעיף עליך את הקוצים. העלו תמונות של אדם שככל הנראה היה שיכור וניסה ללכת מכות עם דורבן. זה בלתי אפשרי שקוץ של דורבן חדר לו דרך היד מצד לצד אלא אם כן הוא נפל עליו. הוא אמר שהדורבן תקף אותו, אבל דורבנים לא יכולים לירות קוצים. המעט שהם יכולים לעשות זה לברוח. אם אתה תופס אותם בפינה שאין להם מה לעשות, אז הם מקסימום יפנו אליך את הגב ויילכו אחורה כדי שתתרחק.
"אז אם אני רואה פה אנשים, אני מדבר איתם על הנושא, שלא לפחד, להראות לילדים, חיות, טבע, לכבד, לא להאכיל. אני מנסה טיפה להגביר את המודעות לדורבנים בשכונה, כי אחרי הכול זו חיה מאוד יפה ומרהיבה שכיף לראות אותה. בחיים לא יצא לי לראות דורבנים כמו שרואים פה בשכונה".
נראה שאם מישהו צריך לפחד, אלה דווקא הדורבנים. "הם נדרסים פה בכמויות מטורפות", מסביר תומר. "הכביש פה זה כביש בינעירוני שנוסעים בו במהירות של בין 100 ל-120 קמ"ש. כשרכב פוגע בדורבן, הוא מחלק אותו לחתיכות. זה לא ברור שמה שרואים זה דורבן. רק לפי הקוצים אפשר לזהות".
ואיפה הרשויות בכל הסיפור? "לא מעניין אותם", אומר תומר. "אפילו פעם אחת קיבלתי תשובה מזלזלת כזאת שאין להם טורפים בטבע או משהו כזה".
ואלה לא רק דורבנים. תומר מספר כי "יש נקודה בירידה לאיילון שהרבה חיות עוברות בה. זאת נקודת מעבר שלהן. ראיתי שם גופות של תנים, גופות של נמיות, של דורבנים – כל החיות עוברות שם באותה נקודה. הבעיה שהן עוברות מתחת למעקה הבטיחות. הן מסתכנות כשהן חוצות את הכביש המהיר. הן רוצות להגיע לצד השני. ומה הבעיה בעצם בצד השני? בצד השני יש מעקה בטיחות, ואז למטה יש השלמה, מעין מסילת מתכת שמונעות מרוכב אופנוע שמחליק בסיבוב להיחתך מהברזלים. אז החיות מסתכנות, יוצאות מצד אחד, חוצות את הכביש, מגיעות לצד השני ופתאום המעבר חסום. אז הן תקועות באמצע הכביש וצריכות להסתובב חזרה, ואז ככל הנראה הן נפגעות".
לסיכום אומר תומר, "בעיקרון אני לא רואה את עצמי כעושה תפקיד משמעותי. אני בסך הכול בן אדם שאכפת לו מחיות בר. אני מנסה להעלות מודעות, לתת טיפה ידע לתושבי השכונה פה, אנשים שלא מבינים כל כך בחיות בר. להראות להם שהם לא מזיקים, שהם אפילו טובים לנו. יש אנשים שכיף להם לראות אותם. מצלמים אותם. זה מאוד כיף".
